מנין נובע כוחו של חסיד?

מי רוצה להקים בית חסידי?

במפגש עם מספר קבוצות של הגיל החביב, גיל הנעורים, שאלתי שאלה זהה – מי רוצה להקים בית חסידי? יפה לראות, שכל הבנות ללא יוצא מן הכלל מצביעות – אני רוצה להקים בית חסידי. אלא, שלאחר דיון קצת יותר פתוח, יש המתחילות לערוך בקיעים במסר החזק הזה. יש סוגים שונים של בתים חסידיים… מי אומר שצריך לעמוד ב״טופ״… היום נמצאים בעידן אחר… הפיתויים היום שונים…

אגרת לנערה

יש לזכור עניין חשוב ביותר – רוב התאונות קורות באור הצהוב. סטייה קלה ביער, מובילה בלא רצון לעובי היער, מקום שהדרך חשוכה, מסוכנת. לא אחת ניתן לשמוע מבנות או נשים בכאב – לא לזה התכוונתי, לא מספיק חשבתי על התוצאות, הרצון לגלוש באינטרנט גבר, הפשרנות היא זו שהכריעה.

מסופר על חבורת קוזקים שהפילה את חיתיתה על כל האיזור. יום אחד יצא הגנרל בקול קורא: בפלישה הבאה תפסו רק קוזק בודד אחד – משימה אפשרית לכל הדעות. ואכן, הביאו לפני המפקד את הקוזק, שנראה מאיים ומפחיד, גבוה על סוס אביר. ביקש המפקד מהקוזק שיעשה סיבוב על סוסו במחנה – כולם חזו בו בחיל ורעדה. המשיך וביקש, שהקוזק ירד מהסוס ויעשה סיבוב רגלי – עדיין נראה הקוזק מאיים, אך קצת נמוך. ביקש המפקד להסיר את הכובע הגדול ורחב השוליים – והנה מגלים לקוזק אפילו ״קרחת״. להסיר את המגף היציב והגדול – והנה רגלו שדופה. להסיר את החרבות והמגינים מכל צד, את השריון, והשפם המאיים – והחיילים בהשתאות, האם כנגדו לא יכולנו לעמוד?!

בנות יקרות, האם אנו בנות חב״ד, לא נוכל לעמוד נגד הקוזקים של היום?! האם אנו הנושאות בגאון את שליחותנו בעולם, להביא משיח בפועל ממש, לא נתכנן בתבונה את ביתנו ואת צעדינו על מנת להקים בית חסידי לתפארת על טהרת הקודש?! יש לנו כוחות – כוחות של הרבי – ועל כן נעמוד בעז״ה בכל המשימות בהצלחה!

מהותו של ג' תמוז

מה פירוש הביטוי: ״יש לנו כוחות של הרבי״, שיום ג׳ תמוז ודאי מהווה יום סגולה על מנת לעורר בנו כוחות אלו? נתבונן ראשית במהותו של יום, ומכאן להפנמת המושג: "יש לנו כוחות של הרבי".

יום ג׳ תמוז, יום בו הרבי התכסה מעינינו הבשריות, הוא יום קשה ביותר לכל קהל עדת חסידי חב״ד ועם ישראל כולו. אך כאשר נתבונן בשיחת קודש האחרונה של הרבי בעניין מהותו של ג׳ תמוז, נראה, שהרבי רואה ביום זה חלק מתהליך של גאולה, אף שאנו בעינינו הבשריות לא רואות זאת…

שאין אנו מבינים מאומה בתהליכים אותם הבורא מנהיג, ומנהל את עולמו, הרי זה ברור, כביאור התניא של ימים אלו[1]:

"הקב"ה, שהוא למעלה מן השכל והחכמה, לא שייך כלל לומר בו שאי אפשר להשיגו מפני עומק המושג, כי אינו בבחינת השגה כלל. והאומר עליו שאי אפשר להשיגו, הוא כאומר על איזו חכמה רמה ועמוקה, שאי אפשר למששה בידים, מפני עומק המושג, שכל השומע יצחק לו, לפי שחוש המישוש אינו מתיחס ונופל, אלא על עשיה גשמית הנתפסת בידים. וככה ממש נחשבת לגבי הקב״ה מדרגת השכל וההשגה כעשיה גשמית ממש״.

כך שאין אנו מנסים להבין, אלא ללמוד ולדעת, עד כמה שניתן ביכולתנו, את מהותו של יום. מביא הרבי[2]

"ג׳ בתמוז הוא היום שבו נשתחרר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר (בשנת תרפ״ז) ממאסר בבית האסורים, שפאלרקע בלנינגרד, בתנאי שיסע מיד לגלות, בעיר מקלטו קאסטראמה לשלוש שנים[3].

״בשעתו עדיין לא ידעו האם זה דבר טוב, וכיצד ישתלשל הדבר (כיון שהגם שעיר מקלט הוא מאסר "קל יותר״ מבית האסורים, אף על פי כן הרי זו גלות עם כל המוגבלות שבזה, ועדיין נותרה הסכנה, שיכולים להתחרט וכו׳), אבל לאחר מכן ביום י״ב בתמוז קיבל (בקאסטראמה) את הידיעה שמשחררים אותו, ותעודת החופש תינתן לו למחרת, י״ג בתמוז, ״ואז כאשר השתחרר לגמרי, התגלה שג׳ תמוז היה ה״אתחלתא דגאולה״, נוסף על כך שיצא אז מבית האסורים והוגלה לעיר מקלט (עונש קל יותר) – נודע אחר כך שביאתו לקאסטראמה היתה במקום העונש של היפך החיים רחמנא ליצלן, שנפסק לו לפני כן, דבר שהיה מעמיד בסכנה ונוגע – רחמנא ליצלן – לכל המשך הענין של הרבצת התורה וחיזוק היהדות בכלל, והפצת המעיינות חוצה בפרט, ותמורת זה הקלו את העונש והגלו אותו, עד שזה הוביל לכך שישחררו אותו לגמרי בי״ב י״ג תמוז, ובגלל נס זה נקבע יום זה כ״חג הגאולה״ מדי שנה בשנה״.

מביא הרבי, שביום זה לא ידעו החסידים להחליט האם הוא יום זכאי או יום חייב, ורק בשנה האחרת קבעוהו ליום חג, היות וראו את התוצאה – גאולה!

יציאת הרבי הריי״צ ממאסרו הייתה בשלבים: ראשית, המירו את עונש המוות בעשר שנות עבודת פרך. לאחר מכן הוחלט על גלות לשלוש שנים, דבר שבוצע רק בג׳ בתמוז, כי מכיוון שהיו אמורים לנסוע בשבת, נדחתה הנסיעה מספר ימים – לג׳ בתמוז. בי״ב בתמוז בישרו לרבי הריי״צ על שחרורו, אך מכיוון שהמשרדים היו סגורים, בפועל הייתה הגאולה בי״ג תמוז. וגם זאת לא הייתה גאולה של ממש, היות והחסידים נשארו מעבר למסך הברזל למעלה משישים שנה. גאולה זו, שכדברי הרבי הריי״צ: ״לא אותי בלבד גאל הקב״ה בי״ב בתמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה״, הייתה שלב שהביא את גאולתם של ישראל מידי רוסיה הקומוניסטית דאז.

על שלבים אלו אומר הרבי הריי״צ: ״נסיעתי מכאן אינה מצד ההכרח, אלא סדר מסודר ישנו כאן״!

על מהות הנהגת העולם בשלבים, ניתן ללמוד מעוד שני מאורעות. האחד, שארע בג׳ תמוז הרבה שנים לפני כן[4]: ״שמש בגבעון דום״[5]. והשני, מאורע הנקרא בפרשת השבוע הסמוכה לג׳ תמוז, פרשת ״קרח״[6]: ״פרח מטה אהרן״.

הנס של ״שמש בגבעון דום״, שהיה במלחמת יהושע בג׳ בתמוז, נפעל גם כן בשלבים. לכאורה, יכול היה יהושע לבקש מיד את השלמות – נצחון המלחמה. אך בפועל הנצחון נעשה בשלבים: מלחמה שנמשכה גם בלילה, לאור השמש העומדת דום. וכן ״ה׳ השליך אבנים גדולות מן השמים״, כסיוע למלחמה עד הנצחון.

כמו כן גם בפריחת מטה אהרן ניתן לראות את השלבים: בהמשך לערעור על הכהונה של קורח ועדתו, ציווה הקב״ה למשה לקחת מטה מכל שבט, ״שנים עשר מטות, איש את שמו תכתוב על מטהו, ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי. והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח״[7], וכך היה, משה הניח את כל המטות ״לפני ה׳ באוהל העדות״, ולמחרת ״ויבא משה אל אוהל העדות, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים״.

משה הוציא את כל המטות כדי שכל ישראל יראו זאת, והקב״ה אמר[8]: ״השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות״, ״לזכרון שבחרתי באהרן הכהן וכו׳״[9].

לכאורה, אומר הרבי, היה מספיק אילו היו גדלים שקדים מוכנים על המטה, וזה היה סימן לבני ישראל שהכהונה מאת ה׳ היא. שהרי בכל אופן היה זה למעלה מגדרי הטבע. לשם מה היו זקוקים לכל השלבים של פריחה בדרך הטבע: ויוצא פרח (כמשמעו). ויצץ ציץ – חניטת הפרי, כשהפרח נופל. שקדים – כשהוכר הפרי, הוכר שהם שקדים.

אלא שהניסים נעשו בשלבים, על מנת להחדיר את הכוח העל טבעי שיהפוך לטבעי. וזה נפעל לא בשבירת הכלים, אלא בשלבים.

זה עניינו של ג׳ תמוז (אף שאין אנו מבינים) – שלב אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ומהי העבודה מבחינתנו?

כשלב אל הגאולה, יש להיות מחוברים ומקושרים אל הרבי. לקבל כוחות מהרבי, ולפעול שיחדרו בתוכנו. להחדיר כוחות על טבעיים בתוך הטבע שבנו, מתוך ביטול אל הרבי ואל שליחותנו בעולם, באופן של ״יפוצו מעינותיך חוצה״[10]:

"יפוצו" – מציאות שמפיצה אלוקות באופן שלמעלה ממדידה והגבלה. מיד עם קומו משנתו, כשאומר[11]: ״מודה אני לפניך…״, אין הוא מציאות בפני עצמו, אלא כל מציאותו היא[12]: ״אני נבראתי לשמש את קוני״.

"מעינותיך" – הוא ממשיך בפרטים דווקא את מעינות התורה, שמטהר בכל שהוא, למעלה מדרגות של מקווה וכדומה.

״חוצה" – החל מחוצה בעצמו, להמשיך מנקודת האמונה והקבלת עול שלו בשכלו ומידותיו וכוחותיו הפנימיים, עד בחוצה כפשוטה – שאין חוצה למטה ממנה.

מניין הכוחות לעבודה זו?

והכוחות לעבודה פנימית זו של החדרת העל טבעי בתוך הטבע, מתבצעת בכוח ההתקשרות אל הרבי ואל הוראותיו. כי: עומק חסיד – רבי!

מספרת הרבנית רחל הנדל:

בחודש אייר התשנ״ח התקשר אליה הרב פארו ממנצ׳סטר שבאנגליה, לשאול האם יש לה קשר עם ילדים, ושלח אליה את משפחת ניאזוב, שנסעו במיוחד לצורך העניין…

הזוג, המשתייך לזרם חרדי כלשהו, הגיעו לביתה. הם סיפרו שהם נשואים כבר כשבע עשרה שנה, ואין להם ילדים. הרופאים התייאשו מהמצב, והם הגיעו לארץ על מנת לאמץ ילדים. באנגליה, האימוץ הוא בלתי אפשרי, היות והילדים הם לא יהודים, כך שהם הגיעו מתוך מחשבה שלה יש קשר עם עניין האימוץ, והם מוכנים לשלם סכום נכבד בעבור האימוץ.

הגב' הנדל הצטערה מאד לשמוע על הטעות שבידם, שכן אין לה קשר לאימוץ.

אך היות והם טסו והגיעו במיוחד, שלחה אותם אל משפחה, שאכן אימצו ילד. יחד עם זאת, היא פנתה ואמרה להם: מדוע שתאמצו, הרי יכול להיות לכם ילד משלכם… לשם כך עליכם לפתוח שיעור בטהרת המשפחה בביתכם. שחב״דניקית תמסור את השיעור ביחד עם לימוד חסידות – תניא! ובתחילת כל שיעור ישתו לחיים, ויבקשו בעבורכם זרע של קיימא. היא גם סיפרה להם מספר סיפורי מופת בעניין.

מאז, הייתה מתפללת בעבורם, לקידוש שם ליובאויטש… באחד הימים, לאחר מספר חודשים, היא חיפשה דבר מה בארנקה, ונתקלה במספר הטלפון של הגב׳ מרים ניאזוב ממנצ׳סטר. היא התקשרה לדרוש בשלומה, והשאירה הודעה בתא הקולי. למחרת הטלפון צלצל, ועל הקו הייתה הגב׳ מרים: רציתי להודיע לך, שב״ה עשינו כל שאמרת, וב״ה יש בשורות טובות. לא סיפרתי לך עד כה, היות וידעתי שבחב״ד מקפידים לא לספר עד החודש החמישי…

ההתרגשות הייתה רבה, אך המעגל נסגר רק ב־770. בהתועדות שערכה הגב׳ הנדל לפני נסיעתה לרבי, רצתה לספר את הסיפור, אך לא ידעה האם הגב׳ ילדה כבר. לפי החישוב שלה הסתבר שאכן כן, אך היא רצתה להתקשר אל הגב׳ מרים ולא מצאה את מספר הטלפון. כך שנסעה, ולא סיפרה את הסיפור…

לאחר שמסרה שיעור בבית רבנו שבבבל, ניגשו אליה שתי בחורות, שאחת מביניהן היא ממשפחת חזן ממנצ׳סטר. אמה היא זו שהתבקשה מהרב פארו למסור שיעור בביתה של הגב׳ מרים. היא הייתה רגילה למסור שיעורים בחסידות, אך לא בטהרת המשפחה, אך לאור הבקשה המיוחדת נענתה לאתגר… לפני כחודש, ילדה האשה בת בשעה טובה ומוצלחת, ורבים מתושבי המקום, מקהילות שונות, מתרגשים מאד מגודל הנס, ומבקשים מהגב׳ חזן לפתוח שיעורים נוספים בטהרת המשפחה ותניא כסגולה להיוושע בילדים…

זהו כוח של חסיד אמיתי. כאשר הוא חדור בהוראות של הרבי, הרי עומק חסיד ״רבי״, כוח הרבי שבו מתגלה.

עומק חסיד – רבי

מספר שליח מצפון קרוליינה: בעירו גר זוג המשתייך לקבוצת הירוקים – שוחרי איכות הסביבה. לזוג זה היה קשר עם בית חב״ד. הרכב שהיה להם, הוא רכב המונע בכוח חשמלי, על מנת לא לזהם את האוויר.

באחד הימים, האשה נסעה עם הרכב, והחנתה אותו בהר מסוים, והחלה לרדת במורד ההר. לפתע החל הרכב להתדרדר ולהתגלגל אל העמק, ובדרך פגע באשה. היא נפגעה ונפלה ל״קומה״, תרדמת, ל״ע.

כאשר שמעו את האירוע בבית חב״ד, הלכו לבקר אותם בבית הרפואה. הבעל שטח את חרדת לבבו: פעם ראשונה לאחר שבע עשרה שנה אין הוא יכול לדבר עם אשתו… והרופאים אומרים נואש!

תחילה, עודד אותו שליח הרבי – אל תדאג, יהיה טוב וכו'. אך לאחר מכן חשב לעצמו, שבתור שליח אינו יכול לומר רק את מה שכולם אומרים, ושאל את הבעל האם הוא מניח תפילין. תשובתו הייתה שלילית. אמר השליח: בוא תכתוב לרבי מליובאוויטש, ותחליט למען אשתך שיום־יום תניח תפילין. והקב״ה ודאי יעזור שעד מחר בשמונה בבוקר היא תתעורר!

הבעל הנרגש, אכן הניח תפילין, כתב לרבי את האירוע, והבטיח להתמיד בעניין. למחרת בשעה שבע וארבעים, הטלפון מצלצל…

״רבי זלמן, אשתי באמצע הלילה התעוררה, וביקשה את שביקשה… הרופאים לא מבינים איך נגד כל התחזיות היא קמה לחיים, אך רק אתה ואני יודעים את הסיבה האמיתית…״ עד היום הזה, עדיין היא נוסעת באותו הרכב שאינו מזהם את הסביבה…

סיפור דומה אירע גם לרב אסטולין. הוא הבטיח פעם לגביר, שתמורת סכום נכבד של תרומה להקמת בית חב״ד, הוא מבטיח לו ילד. כשסיפר על כך לרבי, נזף בו הרבי על כך, אך אישר את ההבטחה, ולאחר תשעה חדשים נולד הילד של הרבי…

סיפורים אין ספור ניתן לספר על כוח של חסיד לשנות סדרי בראשית. אך יש לזכור, שהכל הוא כוח של הרבי, כי ״עומק חסיד – רבי״. רק יש לגלות זאת.

הרבי בוחר את הנשמות

כוחו של הרבי על ידי החסיד, מתגלה לעיתים לפני ידיעת החסיד. שהרי האדמו״רים בחרו בנשמות שילמדו בתומכי תמימים, על ידי הארה מיוחדת הניתנת להם.

מספרת א.: היא כבחורה, נסעה בעולם הגדול. כאשר חזרה מסין, התקשרה אל אמה באחת השבתות, עם רעיון חדש של פתיחת עסק שעלה בדעתה. אמה, שאינה שומרת מצוות לעת עתה, השיבה לה: ״אינך יודעת?! אני בשבת לא מתעסקת בענייני עבודה!״

כשהוחזרה האפרכסת למקומה, חשבה בינה לבין עצמה, שכנראה אין בה מספיק איזון בין גוף לנפש… שהרי אמה שומרת על גבולות. כשנפגשה עם ה״חברה" שלה, שאלה אותם כיצד תוכל למצוא יותר איזון בין הגוף לנפש? אמר לה ידיד, שיש שלושה דברים כאלו. השתיים מהם אלו סוגים שונים של מדיטציה, והשלישי – ״תניא״!

מה זה ״תניא״, שאלה, על כך לא שמעה… אמרו לה, שתשובה על כך תוכל למצוא ברחוב קינג ג׳ורג בתל אביב… לאחר יום עבודה, הלכה עם חברתה בלילה, להנות מעצמת גלי הים. שם, מול איתני הטבע, אמרה לחברתה, שהיא מעוניינת ללכת לאיזון בין הגוף לנפש על ידי תניא. היא תחפש היכן זה מצוי ברחוב קינג ג׳ורג, ועליה רק להסכים לבוא עמה. חברתה טענה שמכירה היטב את הרחוב, היות וערכה בעבר סקירה על המקום לצורך פרסומי, ואין ידוע לה מקום מעין זה, אך הסכימה להצטרף אליה. כאשר יצאו מהחוף, העיפה אביה מבט אחרון אל הים, על מנת לראות מה המסר של הטבע אליה, חברתה הייתה אחריה…

ובחשכה שבמקום, היא רואה לפתע יד מושטת אל חברתה ובתוכה כרטיס. מבט נוסף מגלה, שיד זו שייכת לאחת משתי בחורות שעומדות לידן, והיא נותנת כרטיס ביקור ל״ממעל ממש״ שברחוב המלך ג׳ורג 15! התזמון הדהים את כולן. ועוד אמרה לה אותה בחורה, יסמין: היום ראש חודש אלול, שערי שמים פתוחים אליכם…

הן הגיעו למקום חוששות ומתעניינות כאחד. אביה נקשרה יותר, כשחברתה עדיין מונחת במקום אחר. היא אמרה לעצמה: אם אכן אמשיך לדבוק בדרך זו, מתאים לי שנתיים לבדוק, לתהות ולהחליט, ואז הייתי רוצה שהקב״ה ימצא לי את בן זוגי… שנה לאחר מכן הגיעה אביה למדרשיה ברמת אביב, ושנה לאחר מכן נקבע מועד חתונתה בשעה טובה ומוצלחת עם בעל תשובה, חסיד אמיתי של הרבי, לא פחות מאשר בתאריך המיוחד: ראש חודש אלול!

מסיפור נפלא זה ניתן ללמוד על כוחו של חסיד בפעולה אחת קטנה של נתינת חומר יהודי בכל הזדמנות. אין איתנו יודע אילו הזדמנויות מיוחדות נקרות בדרכנו, שעלינו אכן לנצלן, ולהביאן לידי מימוש. וכן, עד כמה הרבי נותן את עצמו לאלו שעדיין אינם מצויים בתוך האור העצום!

התקשרות חוצה עולם

אחד מחסידי צאנז סיפר, שכאשר נסע עם הרבי מקלויזנבורג לארץ ישראל, הגיעו אל הכותל המערבי והתפללו. ביציאתם, הרכב לא היה במקום. הסתבר, שהוא חנה במקום אסור וגררו אותו. בלית ברירה נשארו במקום עד להסדרת העניין, דבר שנמשך מספר שעות. בעת ההמתנה החליט לחזור לכותל המערבי ולהתפלל שוב, הפעם הכניס ׳צעטעלע׳ (פתק) בין אבני הכותל. בהזדמנות זו הזכיר גם את הרבי, היות והיה מקושר אליו.

במוצאי שמחת תורה, כשעבר לקבל ׳כוס של ברכה', הרבי בירכו כמו כולם, ואחר כך פנה אליו הרבי ואמר לו: ״תודה שהזכרת אותי בכותל המערבי!״ הוא היה מופתע ביותר – בקושי זכר זאת, ולא סיפר לאף אחד… אך ראיית הצדיק חוצה גבולות של עולם.

הרבי נותן את עצמו למי שצריך

מסופר על ר' אליעזר ננס, שהיה במאסר בסיביר עשרים שנה, והרבי נתן לו ברכה ששנים אלו לא יחשבו במספר שנותיו, ואכן ב״ה האריך ימים! בהיותו ברוסיה, נסע אל הרבי הריי״צ להיות במחיצתו בתקופת החגים, והרבי הריי״צ שלח אותו להיות בשמיני עצרת ושמחת תורה בביתו. הוא התחנן על נפשו, כי רצה להמשיך להיות במחיצת הרבי כל החגים, אך חזקה עליו דברי רבו, שביקש ממנו לעבור דרך העיר יקטרינוסלב ולשבות בשבת במחיצת הרב לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי.

בליל שבת היה ביקטרינוסלב, ומה מאד התפעל כאשר שמע מפי ר׳ לוי׳ק את אותו המאמר שנאמר מפי הרבי הריי״צ ביום הכיפורים… קשר רוחני, ללא טלפונים, ללא פקסים וללא אימייל. לפני שנפרדו, לקח ר׳ לוי׳ק את ר׳ לייזר ננס לקומה העליונה, פתח את החדר, והם ראו את הבן הבכור – הרבי – בחור צעיר, יושב ומתעמק בלימוד. אמר לו ר׳ לוי׳ק: ״הסתכל עליו, זה יעזור לך…״

בשנת תש״ח נאסר ר׳ אליעזר ננס. בשנת תש״י שמע על פטירתו של הרבי הריי״צ, ובשנת תשי״א שמע על קבלת הנשיאות של הרבי! כל השנים הללו, סיפר ר׳ לייזר, מה שהחזיק אותו היה אותו המחזה, שראה את הרבי לומד, עוד טרם היותו חתנא דבי נשיאה. תמונה זו נתנה לו חיות במשך השנים הקשות בסיביר, שאכן הוא הרבי, ועוד יזכה להתראות עמו.

לאחר שנים, יצא סוף סוף מעמק הבכא, והגיע הזמן שיכול היה לצאת לארצות הברית, לבוא ולראות את פני קדשו של הרבי. ר׳ אליעזר, בהתרגשות מרובה, המתין בתור ליחידות. לפניו המתין יהודי, שחזות פניו העידה שאין הוא בין המקורבים. ללא חתימת זקן, וגם הכיפה נראתה יותר לצורך כבוד האכסניה… היהודי נכנס, ור׳ לייזר ננס הרגיש פיק ברכיים – עוד מספר דקות יזכה למימוש הציפייה רבת השנים. אך הדקות מתארכות, והיהודי שהה אצל הרבי 40 דקות שלמות, ורק אחר כך נכנס ר׳ אליעזר ננס ליחידות. לאחר 7־9 דקות הוא חש שהיחידות הסתיימה, ואז פנה אל הרבי בשאלה: האיש שלפני שהה כל כך הרבה זמן בפנים, ואני, לאחר שהמתנתי בסיביר 20 שנה, זוכה ליחידות כל כך קצרה?! ענה לו הרבי: ״ער האט געדארפט הויבען״, הוא היה צריך את זה כדי להתרומם!

הרבי נמצא איתנו, עם כל אחד כמה שהוא זקוק. עלינו רק לפתוח את המוח ואת הלב, על מנת לפעול ולעשות על פי ההוראות של הרבי, ולקבל את השפע הניתן לנו. שנפעל באופן של להכניס את הבלי גבול בגבול, שנרצה לנצל את כל עתותינו לפעול ולמלא את תפקידנו בעולם, ואז, בכוחו של הרבי, נעשה ונצליח למעלה מהמשוער!

 

מקורות

 


[1] שער היחוד והאמונה פ״ט.

[2] ש"פ קורח, ג׳ תמוז תנש״א.

[3] ספר התולדות אדמו״ר הריי״ץ עמי 105 ואילך.

[4] סדר עולם רבה פי״א.

[5] יהושע י, יב.

[6] במדבר יז, כג.

[7] שם יז-יח, כ.

[8] שם כה.

[9] פרש"י עה״פ.

[10] המשך שיחת ג׳ תמוז תנש״א אות יא.

[11] סידור אדה״ז.

[12] משנה וברייתא סוף קידושין.

מאמרים אחרונים

עשרת השבטים מתגלים

שלמות קיום המצוות תלויה בשלושה דברים שעתידים להיות בגאולה האמתית והשלמה:  מלך המשיח, בית המקדש, וקיבוץ כל עם ישראל לארץ ישראל. ארץ ישראל עתידה להתפשט

קרא עוד »

מלחמת ששת הימים

העילה למלחמה  באפריל 67 הפיל חיל האוויר 6 מיגים סוריים. הסורים לחצו על המצרים לפעול על מנת לשים קץ ל"תוקפנות הישראלית" ורוסיה ליבתה את המתח

קרא עוד »

מלחמת יום הכיפורים

נס מלחמת יום הכיפורים הנס הגדול של מלחמת יום הכיפורים היה שלמרות נתוני פתיחה נוראים הצליח צהל להדוף את הכוחות שתקפו בשתי החזיתות, להסב לאויב

קרא עוד »

מלחמת המפרץ – מלחמת הנפלאות

הכור האטומי בבגדד מחוסל בנסי נסים! נפלאות מלחמת המפרץ החלו כמעט עשר שנים לפני שהיא החלה בפועל. היה זה בערב חג השבועות תשמ"א כאשר בניסים

קרא עוד »

הרבי מביט למרחוק

המיסיונרית ש… החזירה בתשובה זה החל כאשר שליח הציבור הקבוע בבית הכנסת בטסמניה עזב את המקום. טסמניה היא אי קטן ליד אוסטרליה, לא פלא אפוא

קרא עוד »

הרבי: שיתלו בי כל המאורעות הטובים

בשנת תשנ"א דיברתי לפני בנות אולפנה ובדבריי התייחסתי לעלייה הגדולה מרוסיה כאחת מסימני הגאולה. "איני מבינה" – הגיבה אחת המורות  – "בקום המדינה עלו לארץ

קרא עוד »

דרשות לשבת

הבסיס לתורת החסידות עמידה על האמת

אני רוצה ללמוד תורה לפני כארבעים־חמישים שנה ארע המעשה: בן למשפחה אמריקאית רחוקה מתורה ומצוות הלך לפני בר המצווה ללמוד על משמעות העלייה לתורה. התעורר

קרא עוד »

השינוי שחל בעולם מאז מלחמת המפרץ

העולם תמיד נגדנו? אם נתבונן בהיסטוריה של עם ישראל נראה שעמנו ידע גזירות ורדיפות מאז היותו לעם וזה ממשיך בלי הפסקה אצל שונאי ישראל שבכל

קרא עוד »

גויים עושים חסד

ארה"ב עושה חסד אם מתבוננים בהיסטוריה העולמית הרי תמיד, בניגוד להיגיון הפשוט, שבמלחמה יש רק מפסידים, היו מלחמות בלתי פוסקות בין העמים. אחדות מהמדינות התנהגו

קרא עוד »
השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן