טיפים לשלום בית

בעיות מורכבות

הדרך לטפל בקשיים במערכת יחסים הדדית שמורכבת מכמה בעיות בין בני זוג, היא מן הפשוט אל המורכב – להתחיל בצעדים קלים בבעיות שנראה שניתן לפתור אותן ביתר קלות.

אם בני זוג מדברים ביניהם על הבעיות בצורה נעימה, בלי לדרוש שינויים גדולים זה מזה, בלי להדגיש ולפתח את השאלה מי צודק ומי אשם, תהיה זאת התחלה טובה לשיפור מתמיד במערכת היחסים עד שתתוקן במלואה, במיוחד אם זה נעשה עם רצון טוב משני הצדדים להתחיל בהסתגלויות קלות על מנת לטפח את האווירה המתאימה.

המצב לא כל כך גרוע

לפעמים נראה לבני זוג שמצבם עגום ומיוחד ללא תקווה וכדומה. צריך לדעת שלצערנו קשיים בשלום בית כיום אינם דבר חריג, ובהרבה בתים יש בעיות כאלו ומתמודדים איתן בהצלחה.

עוד חשוב לדעת שבאמת המצב לא כל כך קשה כפי שזה נראה, ועם קצת רצון טוב הם בוודאי יצליחו לחיות בשלום.

שלום־בית הוא האמצעי – הכלי דרכו השם יתברך משפיע שפע ברכה והצלחה עם בריאות טובה, פרנסה ונחת מהילדים.

מי מושלם?

לפעמים נדמה, וייתכן שבצדק, שהבעל או האישה יכלו להיות עם כמה מעלות נוספות. צריך לזכור ששידוך זה כבר נקבע מזמן מה' יתברך (בפרק 'יסודות הבית היהודי' התבארו הדברים בהרחבה).

עוד יש להתבונן בעובדה שעד אחרי ביאת משיח, אין אדם ללא חיסרון. לאחד חיסרון מסוים ולשני אחר. כמו שלא רוצים להדגיש את החיסרון האישי, כך לא צריך להדגיש ולהגדיל את החיסרון של השני.

כמו שאדם מכיר את חסרונותיו ומבין שהדרך לפתרון בעיותיו היא לא להכאיב לעצמו אלא לחפש דרכים שאינן כואבות כדי לתקן את הדרוש, כך, ובמידה גדולה יותר, צריך להיות היחס בין איש לאשתו, במיוחד כשמתבוננים בכך שבן או בת הזוג הם האב – האם של ילדיך.

הערה רק בדרכי נועם

אם איש או אישה שמים לב לבעיה בהתנהגות בן או בת הזוג הם יכולים וצריכים לתקן זאת רק על־ידי דברי נועם ויחס טוב. הערה צריכה להיאמר בנחת ובכבוד, בעדינות – ברוגע. בשום אופן אסור להשתמש בלשון קשה ובהבעת כעס, אפילו כשהכוונה היא רק כדי להרתיע.

הערות בגיל מבוגר

לכולנו יש מעלות וחסרונות. אדם צעיר משתדל בדרך כלל להשתפר. בגיל מבוגר יש פחות שאיפה להשתנות, וזה גם קשה יותר.

אם מעירים כמה פעמים לבן זוג מבוגר על חסרונותיו, על דברים שאין ביכולתו לשלוט עליהם, זה מרגיז אותו ולא מביא תועלת. אם הוא או היא יראו שבן הזוג מתעלם מהחסרונות ולא מעיר (אפילו אם עד עתה נהג להעיר) הקשר של בני הזוג ישתפר, ובמשך זמן לא רב, מצב שלום הבית יוטב.

איך להימנע מוויכוחים וריבים מיותרים

צריך להיזהר לא להיגרר לוויכוחים מיותרים. אם כבר נמצאים בתחילת ויכוח או אפילו אחרי זה, העצה היא להסיח את נושא השיחה לעניין ניטראלי ושקט.

בדומה בריב, אפילו אם כבר פרץ, צריך לעשות ככל שניתן לא ללבותו פשוט לעשות ממנו "כסף קטן". גם אחרי שהלהבות שככו, אין צורך ולא כדאי לדון מחדש בדברים, כמו: מי אשם, מי התחיל וכדומה, היסח הדעת מריב, כעס ומשקעים כאלו מהעבר מועיל תמיד.

דיבור הולם

פעמים רבות בעיות ביחסים בבית מתחילות מביטוי לא הולם, מילים בוטות וכדומה. לא צריך להאריך ולבאר עד כמה התנהגות כזו לא מתאימה לבית יהודי. מובן גם שאין להשיב לאדם שפוגע באותה מטבע.

גם אלה שהתרגלו לצורת דיבור כזו, ייווכחו שעל ידי מאמץ לא גדול ניתן להתגבר על הרגל זה. זה הרבה יותר קל ממה שנראה בתחילה, ובמיוחד שהתוצאות הטובות ניכרות בשטח. אם רק טוב וחסד יישמע מפי בני הזוג – השלום הטוב ישכון במהרה באוהלם.

אף אחד לא צודק במאה אחוז

בסכסוך, מחלוקת או ריב בין בני אדם בכלל ובין בני זוג בפרט, כמעט תמיד אין צד אחד שצודק במאה אחוז והשני לא צודק כלל. בדרך כלל, כל צד צודק בכמה אחוזים ואשם בכמה, גם אם האחוזים לא שווים. כאשר בני זוג זוכרים כלל זה, קל להם יותר לייצב את מצב שלום הבית ולבוא אחד לקראת השני.

גם לאנשי מקצוע, רבנים וידידים שמשכינים שלום, יהיה קל יותר לפשר בין הצדדים כאשר יזכרו כלל אמיתי זה.

תיאבון לריב

כאשר אחד מבני זוג, איש או אישה, מבחין שבן זוגו במצב רוח קשה ונוטה לריב, העצה היא לא לשים לב, לא להתרגש ולא לענות לו. כאשר הצד הנוטה לריב יכיר שלא רוצים לריב עמו ודבריו לא גורמים להתרגשות, גם "התיאבון" שלו לריב ייחלש עד שייעלם לגמרי.

נפש בריאה

בעיות רבות בין בני זוג קשורות לתחום בריאות הנפש.

לא כאן המקום להרחיב בקשר למהות הבעיות או פתרונן אם על ידי פסיכולוג, פסיכיאטר וכדומה. מה שחשוב לזכור הוא שעל הפסוק (שמות כא יט) "ורפוא ירפא" מסבירים חז"ל (תלמוד בבלי, ברכות ס, א) שהתורה נתנה רשות שפירושה "כוח" לרופא לרפאות. במילים אחרות: על פי התורה, כאשר נתקלים בבעיה בתחום זה, חייבים לפנות לרופא ולקוות שבעזרת ה' יתברך תהיה רפואה שלמה.

תעסוקה

במקרים מסוימים חוסר תעסוקה לעקרת הבית או לבעל הבית (אחרי שיצא לפנסיה או מסיבה אחרת) גורם אף הוא לבעיות מסוימות. לכן חשוב למצוא על כל פנים משרה חלקית בשכר או בהתנדבות, בסיוע לקהילה, לנזקקים וכדומה. עבודה כזו תסייע במיוחד במקרים בהם אדם שוקע ברחמים עצמיים.

ניווט האנרגיה לאפיקים חיוביים מסייע קודם כל לנותן ומקדיש מעצמו, לאחרים.

צעד ראשון

לפעמים נראה לבני זוג שקשה מאד להשלים ולייצב את היחסים ביניהם.

האמת היא שאם אחד מהם יעשה את הצעד הראשון לקראת רעהו, הם יגלו במהרה שניתן להשלים בקלות. הבעיה היא שלפעמים אף אחד לא מוכן לעשות את הצעד הראשון לקראת בן או בת הזוג. נדמה לו שצעד כזה עלול לפגוע בכבודו.

בעיה זו מודגשת יותר על רקע סכסוך שנובע מדמיון שהצד השני – ללא כל סיבה – לא מתייחס אליו כראוי, ואם כן, למה שהוא יעשה את הצעד הראשון?!

אם אחד מהם יעשה צעד ראשון לקראת בן או בת הזוג הוא יבין מיד שזה היה צעד נכון. צעד קטן כזה מגלה ברוב המקרים שהעדר היחס היה דמיוני ואז קל יותר להשלים. תוצאותיו של צעד קל כזה טובות ומיידיות.

למשפחה אסור להתערב

אסור להורים, אחים, אחיות ושאר הקרובים להתערב במצב היחסים בין בני זוג. זה תפקידם של ידידים, רבנים, יועצים וכדומה, לא של המשפחה.

הניסיון מראה שכאשר בני המשפחה מתערבים, המצב מחמיר והשלום לא שב על כנו.

להורים שרוצים בטובת ילדיהם באמת, אסור להתערב. התערבות כזו עלולה להביא לגירושין! צריך לזכור שזו שאלת חיים גם עבור ההורים – לא רק עבור הילדים.

אפילו אם רואים שההורים מהצד השני מתערבים, גם אז לא צריך להתערב. כאשר ההורים שהתערבו יראו שהצד השני לא מתערב, גם הם יחדלו.

מהאמור מובן גם שילדים אחרי הנישואין לא צריכים – ברוב המקרים – לגור בסמוך להורים (זה לא כלל ברזל ותלוי באופי המשפחה אם דרכם להתערב או לא ובגורמים נוספים), אלא לחיות בשלום בפני עצמם. חוסר התלות בהורים מחזק גם את הקשר בין בני הזוג הצעיר.

השפעה על ידי ידידים

זוג שנקלע למצב של מתחים, כעס וריב מתמשך, וכל ניסיון ללבן את הבעיה בינם לבין עצמם גורם לרוגז והאשמות הדדיות, יתקשה למצוא בעצמו פתרון למצב.

אחת הדרכים הטובות לפתרון הבעיה היא להתייעץ עם ידידים משותפים של שני הצדדים.

העומד מן הצד מבהיר את המצב, כיוון שהוא לא מעורב רגשית והשקפתו אובייקטיבית. לכן לידידים הרבה יותר קל למצוא דרכים להשבת השלום על כנו. הניסיון מראה שברוב המקרים ידידים אמיתיים אכן מסייעים.

במקרים מסוימים כדאי שהאיש או האישה יפנו לידידים שידברו עם בן או בת הזוג שישנה את היחס לטובה. במקרה כזה בן הזוג לא אמור לדעת מי פנה לידידים.

כאשר הילדים הבוגרים שמים לב לבעיות כאלו, יכולים גם הם להשפיע על ההורים להיטיב את היחסים ביניהם, אך מובן שזה חייב להיות בדברי נועם וכבוד.

דבק

כדי לחבר שני עצמים קשים משתמשים בדבק שהוא רך וגמיש. אם בני הזוג "קשים" באופיים ואינם מוכנים להתגמש, מצבם עלול להיות לא פשוט.

במקרה כזה צריכים ידידים טובים לספק להם את ה"דבק", להסביר להם, אחד שלא בפני השני, שעל ידי רצון טוב, מעט גמישות והליכה לקראת השני, לא ייפגע הכבוד העצמי, ובמשך הזמן הם בודאי ייהנו מפירות השלום.

ויתור

באופן כללי צריך האיש לוותר לאישה, על אחת כמה וכמה בכל מה שקשור לענייני הבית שעליו לוותר ולא ללחוץ עליה שבעל כורחה תסכים לדברים שלא רצתה קודם לכן. כיוון שהבעל מקיים מצווה והוראת חז"ל כשמוותר לאשתו, עליו לעשות זאת מתוך שמחה. ברוב המקרים, כאשר האישה רואה שבעלה מתכוון באמת וברצינות לשלום ומוכן לוויתורים, היא תשלים עמו.

מקום מגורים

מקום המגורים צריך להיות בהתאם לרצונה של האישה, כפתגם 'האישה היא הבית'. היא נמצאת יותר בבית, חשוב לה יותר הקשר עם ידידות והיא רגישה יותר לסביבה. מובן שגם לבעל יש מה לומר בנושא, אך סוף כל סוף עליו להתחשב ולקבל את דעתה.

חופשה משותפת

רענון, החלפת מסגרת והקלת הנטל היומיומי יכולים לסייע ליציבות היחסים ובמקרים רבים גם לתקן שלום בית מופר. לכן, יציאה משותפת של בני זוג לחופשה אמורה לחזק את היחס ביניהם ולהשכין שלום.

לפעמים טיול או חופשה כזו פותרים בקלות בעיות ללא עוגמת נפש ומתוך שמחה. לתושבי חו"ל ביקור בארץ הקודש אמור להיות "עלייה" גם ברוחניות וסגולה לשלום בית.

'הקונץ' של אהרן הכהן

מובא במדרש שאהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, לכן במיתתו נאמר: "ויבכו אותו כל בית ישראל", האנשים והנשים. אבל במיתתו של משה רבנו נאמר רק: "ויבכו אותו בני ישראל".

כיצד השכין אהרן שלום בין אדם לחברו ובין איש ־אשתו? מספר המדרש: כשהיה אהרן רואה שני בני אדם, חברים או בני זוג מתקוטטים, היה הולך לכל אחד מהם שלא בפני חברו, ואומר לו: ראה איך חברך מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך, והוא אמר לי שאבוא אליך ואבקש שתמחל לו. מתוך כך כשהיו פוגשים זה בזה, היו משלימים ביניהם בשמחה ובחפץ לב (אבות דרבי נתן, א).

ניתן להרחיב את הרעיון של אהרן הכהן ולהשתמש בו במקרים רבים כאשר שלום הבית זקוק לשיפור.

רבנים, ידידים או יועצים צריכים להדגיש את המעלות של בן הזוג, מעלות ייחודיות לו (והרי לכל יהודי יש מעלות מיוחדות). כאמור שיחה כזו צריכה להתנהל עם כל צד בפני עצמו.

אם נחזור לאהרן הכהן, ניתן לשאול: אמנם היו תוצאות טובות לשיטתו, (והרבה יהודים השתמשו בה מאז) אך הוא לא אמר אמת?!

חז"ל לימדונו שלפעמים מצווה לשנות (את האמת) מפני השלום, ולמדו זאת מהתורה, בזמן שהמלאכים בישרו לאברהם ששרה תלד בן, צחקה שרה ואמרה: (בראשית יח) "אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן"?!, אך כאשר הקב"ה דיבר עם אברהם שינה את דבריה מפני השלום, ואמר: "למה זה צחקה שרה לאמור האף אומנם אלד ואני זקנתי?!" (ייחס את הזקנה לשרה, שלא ייראה לאברהם ששרה תולה את מניעת ההריון בו, ויבואו לידי מריבה – רש"י). הרי שמותר ולפעמים אפילו מצווה לשנות מפני ולמען השלום.

עשה לך רב

מנהג ישראל מדורי דורות, שכאשר יש םכםוך בין איש לאשתו, ניגשים לרב.

רב שמנוסה בהשכנת שלום יכול בוודאי לסייע על פי דרכי התורה שכל נתיבותיה שלום.

מטבע האדם קשה לשני אנשים ששוררת אי־הסכמה ביניהם, לברר את הדברים בלי התרגשות. הם עלולים להיגרר לויכוח סוער ולומר דברים שבנסיבות רגילות לא היו נאמרים. כאשר פונים לרב ודנים אתו על הבעיות, כל צד יביע את עמדתו באופן רגוע. הרב ישמע את הטענות והמענות משני הצדדים אחד בפני השני, שזה תנאי עיקרי בבירור האמת.

עם הניסיון והסייעתא דשמיא שיש לרב, ישנה תקווה חזקה שאכן ייושרו ההדורים.

יחד עם הפנייה לרב, צריך שיהיה רצון טוב של שניהם להשלים (ואין לך דבר העומד בפני הרצון האמיתי) ונכונות לשמוע ולקיים את הוראות תורתנו – תורת חיים.

לחץ כלכלי משפיע על היחסים

מצב כלכלי קשה משפיע כמעט תמיד על מצב שלום הבית. טבע האדם שכאשר הוא נתון בלחץ כלכלי, זה משפיע על יחסיו עם האנשים הקרובים אליו הרבה יותר מאשר על יחסיו עם זרים.

צריך להיזהר לא להחריף את המצב על ידי מילים קשות ובוטות. אם כבר נאמרו מילים כאלו, אין להתייחס אליהן כלל. זה הרבה יותר קל ממה שנראה בתחילה, כיוון שאחרי זמן קצר רואים את התוצאות הטובות של ההתאפקות. מובן שכאשר משתפר מצב הפרנסה, ישתפר גם מצב־הרוח של בני הזוג ושניהם יהיו פחות רגישים.

כשמתבוננים בחסדי ה' בעבר – הדבר נותן ביטחון וודאות שה' יעזור גם הלאה והמצב הקשה יחלוף, ואז גם מגיעים למסקנה עד כמה מעטים, חסרי משמעות וחולפים היו הזמנים הקשים.

סגולה לפרנסה

שלום בית ויחס טוב בין איש לאשתו זו אחת הסגולות המיוחדות לפרנסה טובה.

אם צריך להשתדל – על פי ציווי התורה – לעסוק בעניינים טבעיים שבהם תלויה הפרנסה, על אחת כמה וכמה שצריך להשתדל בעניינים שעל פי התורה הפרנסה תלויה בהם.

כך אמרו חכמינו ז"ל: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום".

הברכה בזכות האישה

מקובל במקורותינו לדמות את האישה ל"בית", עקרת הבית – עיקרו של בית. אחד מחכמי התלמוד אף אמר: "מימי לא קראתי לאשתי – אשתי, אלא לאשתי – ביתי". זה גם פירוש הפסוק: "להניח ברכה אל ביתך" (יחזקאל מ"ד, ל) שהברכה באה בשביל ובזכות האישה.

כך לימדונו חז"ל: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו. עוד אמרו חכמים: "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" – כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו (תלמוד בבלי, בבא מציעא נט, א).

נשאלת השאלה: אם הכל תלוי בה, איך מתחייב הבעל בכתובה לפרנס את אשתו – "ואנא אוקיר ואזון ואפרנס יתייכי" ־ "ואני אכבד ואזון ואפרנס אותך", כלשון הכתובה?

בקבלה ובחסידות מוסבר ששני הדברים אמת. עיקר העבודה להמשיך את החסדים העליונים היא מבחינת דוכרא – זכר, אך יכול להיות שיהיו החסדים רק בגילוי אלוקות ולא ירדו למטה כלל להתבטא כפרנסה גשמית. כדי להמשיך – להוריד מבחינת חסד ורחמים העליונים למטה, שיהיה "נותן לחם לכל בשר" כפשוטו, הרי זה בשביל ובזכות האישה, בחינת נוקבא – נקבה.

שוני בהשקפה ובדעות

במקרים רבים אחד מבני הזוג מקפיד על שמירת תורה ומצוות יותר מאשר רעהו. זה יכול להיות בשל הרקע הקודם שלו או שלה – בית, סביבה, חינוך וכדומה. למרות ששניהם נישאו מתוך הבנה וידיעה על חילוקי הדעות שביניהם, עלול הפער לגרום לקשיים.

על אחת כמה וכמה במקרה שחל שינוי באורה חייו של בן או בת הזוג, כאשר הוא או היא מחליטים להתחזק ביהדות, לחזור בתשובה או להקפיד יותר בשמירת מצוות מסוימות. בן־הזוג שלא צעד בעקבות רעהו, עשוי להיות לא מרוצה מהעובדה שבן זוגו התקדם בעוד הוא נותר מאחור, ולא מצא בעצמו את הכוח ללכת בדרך זו. במצב כזה ברור מי צריך לוותר. בשביל האדם הלא־דתי ויתור יכול להיות כרוך, לכל היותר, באי נעימות מסוימת. לעומת זאת, עבור האדם הדתי, ויתור פירושו הפרת רגשות דתיים או אמונות הנובעות מפנימיות הנפש ולדבר השפעה על מצפונו.

כאשר בן הזוג הלא דתי ירגיש שלא מנסים להשתלט עליו, אלא שותפו לחיים רוצה לשתף את האדם שקרוב אליו ויקר לו באמת שמצא, קרוב לוודאי שישנה את יחסו, במיוחד אם מקיימים את המצוות בשמחה, בדרכי נועם ויחס טוב לזולת.

הניסיון מלמד שרבים שהתקרבו ליהדות, גם אם לא עשו זאת באופן ספונטאני, מודים אחר-כך למי שקירב אותם.

יחד עם זה שהכרחי לעמוד על שמירת דרך החיים היהודית, על הדברים להיות מועברים לבן הזוג בדרך נעימה, לקחת בחשבון את רגשותיו, כך שלא ייווצר הרושם שישנה איזושהי כוונה להיות ה"בוס" או להראות מי כאן בעל הבית.

רצוי גם להיעזר בידידים שיסבירו ויבארו את הטעון ביאור, כי פעמים רבות דברים הבאים מאחרים, לא מהבעל או האישה, נשמעים ומתקבלים יותר.

תמיד ניתן לתקן

לפי המבואר בתורת החסידות, תשובה קשורה לא רק לאנשים לא דתיים. תשובה שייכת לכל אדם מישראל ובכל מדרגה רוחנית שנמצא. אחת הסיבות שהחתן והכלה צמים ביום חתונתם היא תשובה. יום הנישואין הוא התחלה חדשה, "לידה מחדש", וצריך להתכונן ליום זה.

הסיבה להעדר שלום בית עלולה לנבוע לפעמים מחסרון בעבודת התשובה לפני החתונה. כאמור, תמיד יהודי יכול לחזור בתשובה, ואז הוא מתקן ומשלים למפרע את מה שהחסיר. בכל זמן ומצב התנהגות טובה ביראת שמים משפיעה על בן בת הזוג לנהוג בהתאם ומשפרת את מצב שלום הבית לטובה ולברכה.

ועוד על התשובה

לפעמים אדם חושב שהוא לא בסדר. הוא לא מסוגל להשתנות, וכל הניסיונות שלו לחזור בתשובה נראים ככישלון. מובן שמצב רוח כזה משפיע על היחסים בבית, כפי שרואים שמצב רוח שמח של הבעל או האישה (וכן היפוכו) משפיע על כל הבית, ואין שכינה שורה אלא מתוך שמחה וכשאדם עצוב ומתוח הדבר משפיע קודם כל על יחסיו עם בני ביתו.

מובן שזו תכונה חיובית שאדם שואף לעלות, להשתפר ולהוסיף גם בתחומים רוחניים, אך אסור ששאיפות אלו יגרמו לעצבות. אין ספק שכל דבר שגורם לעצבות או ייאוש מקורו ביצר הרע שרוצה להפריע ליהודי בכל אופן שהוא רק יכול, ולא יכול לסבול כאשר יהודי מתקדם בדרך התורה והמצוות. כאשר זוכרים שהמאבק – המלחמה כנגד היצר הרע, היא לא בכוחותיו הוא אלא בעזרת ה' יתברך, נעשים המלחמה והניצחון קלים יותר.

נישואין כדת משה וישראל

לבעיות בשלום בית יכולות להיות סיבות רבות ושונות. אחת מהן שהחתונה לא הייתה כדת משה וישראל (בדיוק לפי ההלכה), אפילו ששניהם יהודים "כשרים" ו"נשואים" כבר זמן רב. כיום יש מקרים רבים בהם לא התחתנו בני זוג כדין. במקרה כזה יש לפנות לרב שיסדר קידושין (וכתובה) כדרוש.

תיקון לנשמה

ירידת הנשמה לעולם הזה היא כדי להעלות, לתקן ולקדש את חלקו של כל אדם בעולם. הנשמה כשלעצמה לא צריכה תיקון, אך גם היא מתעלה על ידי עבודתו של יהודי בקיום התורה והמצוות, תעודתו עלי ארץ.

כמעט כל הנשמות שבדורות אלו כבר היו בעולם, ובאו לכאן כדי לתקן ולהשלים את שהחסירו בפעמים הקודמות. כיצד יידע אדם מה התיקון המיוחד לו? כאשר רואים שמצווה מסוימת קשה ביותר לקיימה למרות ששאר המצוות באות בקלות יחסית, סימן שמצווה זו היא היא הצריכה תיקון.

איש או אשה ששמים לב לעובדה שעם "כל העולם" הם חיים בשלום ודווקא עם בן הזוג הם לא מסתדרים, יכולים להניח ששלום בית הוא התיקון שלהם. שאר הדברים כבר תוקנו בפעמים הקודמות, אך את החסר צריך להשלים.

מובן שהתנגדות היצר הרע לתיקון זה, חזקה ביותר. ידיעת עובדה זו מסייעת ועוזרת לעמוד כנגדו, ולא לשים לב לפיתוייו.

בתרגום לשפת המעשה: צריכים להתחשב בבן הזוג, לא להיגרר לריב, לוותר ולעשות כל שביכולתו ולמעלה מיכולתו שישרור שלום בבית, והובטחנו "יגעת ומצאת תאמין" ־ מאמץ אמיתי בכיוון חיובי, נושא תמיד פירות. בנוסף לזה "שלום בית" בין הנשמה לגוף מסייע באין ערוך לשלום הבית כפשוטו.

שכרם של משכיני שלום

מלאכתם של משכיני שלום לא תמיד קלה. אולי יקל לנו יותר כאשר נזכור את המשנה עליה חוזרים מדי בוקר אחרי ברכות התורה: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא …והבאת שלום שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו".

הרי שמי שמביא ומשכין שלום זוכה לברכות גשמיות במובנים של שכר בעולם הזה, ובנוסף לכך הקרן נשמרת וקיימת לעולם הבא. עובדה וברכה זו נכונה לא רק כלפי חוץ אלא גם למי שמשכין שלום בביתו הוא.

איך נצליח להשפיע

ישנם כללים יסודיים בהשפעה על הזולת שחשוב מאד לזכור, במיוחד במקרה של איש או אישה שרוצים להשפיע על בן זוגם, ולהשלים עמו, ידידים הרוצים לסייע לזוג שזקוק לשלום בית וכדומה.

א) "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" (ספר הישר, שער י"ג). כאשר אדם פונה לרעהו מעומק לבו באמת, "ייכנסו" הדברים ללב חברו.

ב) "אבנים שחקו מים" (איוב יד, יט). כאשר מים עוברים – מטפטפים על אבן באופן קבוע, גם האבן הקשה נשחקת. במילים אחרות: השפעה עקבית מצליחה.

אם ניסיונותינו לשכנע אדם בדבר שטוב לו, לא מצאו אוזן קשבת בתחילה, אסור להתייאש. יש אנשים שמקבלים השפעה חיצונית בקלות, ויש שדומים לאבן. כאשר חוזרים ומדברים כמה וכמה פעמים עם אלו שלא משתכנעים בקלות, ויחד עם זה שמדברים בדרכי נועם וברכות כמו מים, מסבירים להם באופן ברור שרוצים רק בטובתם, סוף כל סוף גם "אבן" נשחקת מ"המים".

ג) "דברי חכמים בנחת נשמעים". (קהלת ט, יז). אדם חכם מדבר בנחת וברוגע ואז דבריו נשמעים ומתקבלים על השומע. מאמץ להעביר מסר ברוגע ובחום ולא בכעס ובמתיחות, משתלם.

ד) בדרך כלל כשלא מצליחים להשפיע על הזולת בקשר למצווה מסוימת יש לזה סיבה מיוחדת והיא שהאדם שרוצה להשפיע מקל בעצמו במצווה אחרת, כיוון שכל המצוות קשורות זו לזו והן כגוף אחד. כשיתקן בעצמו את מה שעליו לתקן אז 'מידה כנגד מידה' יצליח גם בהשפעה על הזולת.

ה) דוגמה אישית טובה, היא תמיד הדרך הטובה ביותר להשפעה על הזולת.

למען כלל ישראל

כאשר מסבירים לבני זוג עד כמה כדאי להתאמץ למען שלום בית, יש להסביר להם שזה לא רק לטובת ההורים וילדיהם אלא גם, ולא פחות חשוב, לטובת כל עם ישראל. כיוון שאחדות המשפחה הינה הבסיס של עמנו היהודי ככלל.

בדיקת תפילין ומזוזות וסגולות נוספות

אדם או משפחה הזקוקים לתוספת ברכה, אם בנושא שלום בית, בריאות וכדומה, כדאי להם לבדוק את מזוזות הבית וכן את התפילין של הגברים במשפחה. לתפילין ומזוזות כשרים סגולה לברכה בכל המובנים. סגולה נוספת לכל הישועות וההצלחות, ביניהן שלום בית: אמירת חת"ת – חומש, תהלים, תניא (חומש עם רש"י בפרשת השבוע לפי החלוקה לימי השבוע. ביום ראשון עד 'שני' וכו'. תהילים לפי החלוקה לימי החודש ותניא לפי המורה-שיעור הנדפס עם הספר). גם לנתינת צדקה – להניח כמה מטבעות בקופת הצדקה לפני תפילת שחרית ולפני הדלקת נרות בערב שבת קודש – סגולות רבות.

(במכתבים רבים למצבים שונים ובקשות ברכה בתחומים רבים, הציע הרבי לפונים אליו לשמור על הדברים שלמעלה).

עליה תמידית

הערה כללית נוספת המתאימה לכל המצבים: כל הברכות באות מאת השם; ולכן כל מאמץ נוסף לחיות על פי רצונו יתברך, חייב לגרום לברכות אלוקיות נוספות. תמיד יש מקום לשיפור בכל עניני טוב וקדושה, לימוד תורה וקיום מצוות, שהם אין־סופיים בהיותם נובעים מן האין־סוף. לכן גם בבית שהשלום שורר בו יש תמיד מקום ואפשרות להיטיב ולשפר את המצב עוד יותר. מהאמור מובן שאין להתרעם על בן – בת הזוג שמשקיע זמן ומרץ רב ברוחניות, תורה ותפלה, אדרבה הדבר יביא ברכה בכל המישורים.

בזכות הצדיק

למעשה כל השפעת הטוב והחסד בעולם הם בזכות הצדיק. במקורותינו סימוכין רבים לדבר, מהם לשון הכתוב: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). בתלמוד נאמר: "אמר רב יהודה, אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת" (בבלי, מסכת תענית כד, כ). פירוש: למרות שהפרנסה והברכות לכל אנשי דורו באו בזכותו של רבי חנינא בן דוסא, הוא עצמו היה אוכל מעט חרובים מיום שישי עד יום שישי הבא.

לכן נהגו כל ישראל בכל התפוצות לפנות לצדיק שיתפלל עבורם, ואפילו צדיקים גדולים נהגו בעצמם לפנות לצדיק אחר כדי שיבקש רפואה לבני ביתם. מנהג עתיק זה נזכר פעמים רבות בתנ"ך ובתלמוד ובספרי מנהגי ישראל, והוא מנהג ישראל עד עתה.

תורת הקבלה והחסידות הדגישה עוד יותר את תפקידו של הצדיק הרבי (=ראש בני ישראל) ויכולתו בחייו עלי אדמות וגם אחרי כן לבטל גזרות, לפעול ישועות, למצוא מזור ועוד.

ואכן הרבי מלך המשיח "לא עזב הרועה את צאן מרעיתו", והוא ממשיך לברך ולהעתיר עבורנו. כדי לזכות בברכותיו יש ללמוד את תורתו ולקיים הוראותיו. אפשר גם לפנות אליו בשאלות ב"אגרות קודש". ורבים עשו כן ונענו ונושעו באורח פלאי ממש. וגם לבקר בבית מדרשו ב־'770' (מרכז חב"ד העולמי) שהוא מקום קדוש ומיוחד ואבן שואבת ליהודים מכל העולם.