פשרם של חלומות יוסף
ראשי פרקים: א. האם היו חלומות יוסף חלומות נבואיים? ב. הגישה המקובלת לפשרם של חלומות יוסף והקשיים עליה ג. התגשמות החלומות על פי רש"י ורמב"ן ד. פשר ההשתחוויה בחלומות יוסף ה. פשר החלום הראשון ו. פשר החלום השני ז. עבדות ולא שררה ח. "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם" |
א. האם היו חלומות יוסף חלומות נבואיים?
האם היו חלומותיו של יוסף חלומות נבואיים? האם הייתה בהם הגדת העתיד, כמו בחלומות שרי פרעה ובחלומו הכפול של פרעה1? לדעת חז"ל והמפרשים הראשונים אין ספק שכך הוא2, וכך גם מסתבר: בסיפור יוסף ואחיו תופסים החלומות מקום מרכזי בעלילה, ובהם משתקפת ההתערבות האלוהית הנסתרת בסיבוב האירועים. אין זה מתקבל על הדעת כי דווקא חלומות יוסף, המשמשים נקודת מוצא לעלילה, יחרגו מכלל החלומות האחרים.
ב. הגישה המקובלת לפשרם של חלומות יוסף והקשיים עליה
קשה למצוא תשובות מספקות לשאלות אלו בדברי המפרשים: נראה כי המפרשים לא ראו צורך לעסוק בפתרון חלומותיו של יוסף, משום שהדבר נראה להם פשוט בתכלית. המסר בחלומו של יוסף כה בהיר, עד כי נדמה שאין צורך כלל בפתרון. זאת, שלא כמו בחלומות השרים ופרעה, שבהם מצויים סמלים קשי פענוח. ועוד זאת: פתרון חלומותיו של יוסף מצוי כבר בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו", ובדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה". ואף שאמירות אלו נאמרו בטרוניה ובסימן שאלה בסופן5, נראה שהן הן הפתרון הנכון של החלומות6.
ג. התגשמות החלומות על פי רש"י ורמב"ן
אף ביחס להתגשמות חלומותיו של יוסף בהמשך העלילה אין מנוח בדברי הפרשנים: הכתוב אינו מעיד על כך דבר. הפסוק "ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מ"ב, ט) מתייחס למחשבתו של יוסף, ואף הוא נתון במחלוקת פרשנים. רש"י אומר: |
וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו.
|
אולם הרמב"ן משיג עליו: |
ולפי דעתי שהדבר בהפך! כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחווים לו, זכר כל החלומות אשר חלם להם, וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון "והנה אנחנו מאלמים אלמים", כי 'אנחנו' ירמוז לכל אחיו אחד-עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני7.
|
בהמשך מסביר הרמב"ן כי מעשיו של יוסף בהתנכרו לאחיו נועדו לקיים את חלומותיו, תחילה בהביאם את בנימין כדי שיתגשם החלום הראשון: |
ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם (- שהוא יוסף) לקיים החלום השני.
|
שהרי לאחר שנתגלה להם בא אביו וכל ביתו אליו. והרמב"ן מסכם דעתו בעניין: |
את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת.
|
אין כאן המקום לדון בדברי הרמב"ן הקשים הללו לגופם8, אלא רק במה שנוגע לשאלת התגשמות החלומות. החלום הראשון נתקיים לפי דבריו בפרק מ"ג, בבוא כל האחים לפני יוסף (טו-טז), ובמפורש בפסוק כו שם "וישתחוו לו ארצה". אולם חלומו של יוסף לא נזכר שם כלל, לא בעדות הכתוב ולא במחשבתו של יוסף. חמורה מכך השאלה ביחס לחלום השני: בשום מקום אין מסופר על אירוע שבו כל בני המשפחה כולל אביו, השתחוו ליוסף. אם כן אין התגשמותו של החלום השני מתוארת כלל, וספק אם אירעה במציאות. ונסיים שוב בשאלת תכלית החלומות: הרמב"ן רואה חשיבות רבה בחלומות יוסף, שהם המפתח להבנת התנהגותו התמוהה בהתנכרו לאחיו. אולם אף לשיטתו, תוצאת החלומות – התנהגותו של יוסף אל אחיו – אינה יכולה לשמש הסבר לתכלית נתינתם ליוסף.
ד. פשר ההשתחוויה בחלומות יוסף
הפתרון לבעיות שהעלינו מותנה בניתוח מדוקדק של החלומות. נראה שהסיפור בשלמותו בא ללמדנו שחלומות אלו לא הובנו כראוי בראשית הסיפור, לא על ידי יוסף החולם, לא על ידי אחיו ואף לא על ידי יעקב (וכתוצאה מכך גם לא על ידי הפרשנים, שהלכו בעקבות דברי האחים ויעקב). מהי הטעות? כולם ייחסו להשתחוויה, החוזרת בשני החלומות, משמעות מילולית. הן בדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?", והן בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו", נתפסת ההשתחוויה פשוטה כמשמעה, כביטוי למלכות ושלטון. לפיכך חיפשו המפרשים בהמשך הסיפור את ההתממשות הריאלית של החלום בהשתחוויית האחים ליוסף.
ה. פשר החלום הראשון
קל להבין שהחלום הראשון מבטא את תלותם הכלכלית של האחים ביוסף בעת שנות הרעב ובעת התיישבם בארץ גושן. האלומות11 הן סמל לתבואה וללחם12. החלום מורכב משלושה שלבים המסומנים במילה "והנה":
ו. פשר החלום השני
נעבור עתה לחלומו השני של יוסף: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי". כולו תמונה אחת: יוסף אינו מסומל בה אלא הוא הוא שאליו משתחווים, ואילו משפחתו מסומלת בצבא השמים13. |
ט"ו, ה הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפר הַכּוכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפּר אתָם
וַיּאמֶר לו כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ |
ודימוי זה נשנה בדבר ה' ליצחק (כ"ו, ד). אף ששם מודגש ריבוי הזרע ככוכבים, ברור שדימוי זה נועד לתאר גם את תכונתו הנבדלת והמאירה של זרע אברהם. בית יעקב הוא התא הראשון של עם זה המדומה לכוכבים, ואבי המשפחה ואמה, מדומים הם באופן טבעי לשמש ולירח. ומהי תלותם של הללו ביוסף? נראה שהרעיון המסומל כאן הוא שקיומה של משפחת בית יעקב כבסיס לקיומו של העם הנבחר לעתיד לבוא, כגורם נבדל ומאיר לעולם, תלוי הוא ביוסף. ולא ביוסף המשביר והמכלכל (המסומל באלומה בחלום הראשון), אלא ביוסף האיש-האדם, ברגישותו ובתכונות נפשו. שליחות כפולה הוטלה על יוסף במצרים: לדאוג לקיומה הפיזי של משפחתו בשנות הרעב, אך לא פחות מכך, לדאוג לאחדותה ולקיומה הלאומי-הרוחני הנבדל של משפחת בית אביו בגלותה, גלות ראשונה של עם ישראל. יוסף הוא מכין הגלות בשני מובנים: בכך שהוא דואג לאחדות המשפחה כלפי פנים כתנאי לעמידה בגלות, ובכך שהוא דואג להיבדלותה כלפי חוץ: "בעבור תשבו בארץ גשן, כי תועבת מצרים כל רעה צאן" (מ"ו, לד). יוסף מכין את העמידה בגלות גם בכך שהוא הדואג לשמר במשפחת בית יעקב את הגעגועים לארץ אבותיהם. זאת הוא עושה בערכו את מסע הלוויה של יעקב לארץ כנען, ובצוותו את אחיו בטרם מותו: "ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב… והעלתם את עצמתי מזה" (נ', כד-כה). חלומו השני של יוסף מטיל עליו אפוא את האחריות לקיומה של משפחתו כתא הראשון של עם ישראל. כשם ששאלנו על פתרון האחים את החלום הראשון, נשאל גם כאן: האם פתרונו של יעקב את החלום השני "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" מספק? כלל וכלל לא! תלות זו של השמש והירח והכוכבים אינה מחייבת כלל השתחוויה ארצה בפועל! יותר מכך: תלות זו אינה מחייבת את קיומם של הללו בחיים! גם אחר שיסתלק יעקב מן העולם, הרי שמשו ממשיך להאיר לעולם, "יעקב אבינו לא מת – מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (תענית ה ע"ב), והארה זו, שתמשיך להאיר לעולם דרך זרעו – ביוסף היא תלויה. (ומכאן גם פתרון לבעיית מותה של רחל, אם אכן הירח בא לסמל אותה). אולם כמו שיעקב לא פתר את החלום נכונה, גם יוסף לא עמד על פתרונו. שאם לא כן היה צריך לשלול את דברי יעקב ולענות לו: לא תבואו להשתחוות לי ארצה, אולם יום יבוא, ואורה של משפחתנו שיהא מאיר לעולם יהיה תלוי בי! ובמילותיו של יוסף עצמו, שרומז לאופייה זה של שליחותו הרבה יותר מאוחר, כשהוא מתאר את עתידה של משפחת יעקב כעם גדול – "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם לפליטה גדלה" (מ"ה, ז), ולהלן: "להחיות עם רב" (נ', כ). יוצא מדברינו כי 'הישנות החלום פעמיים' אל יוסף נועדה לבשר לו כי עומדת להיות מוטלת עליו שליחות קיומית כפולה ביחס למשפחתו, ועליו להתכונן לקראתה: השליחות האחת היא בעלת אופי כלכלי והיא נוגעת לקיום המשפחה בעתיד הקרוב, ואילו השליחות האחרת אופייה הוא רוחני והיא נוגעת לעתיד הרחוק, שבו תהפוך משפחת יעקב לעם רב ככוכבים.
ז. עבדות ולא שררה
אולם יוסף, שבהמשך דרכו השכיל לפתור חלומות של אחרים, את חלומותיו שלו לא ידע לפתור. שכן אם היה פותר אותם נכונה, לא היה מספר את חלומותיו לאחיו ולאביו ומצפה שיפתרו לו אותם כפי שפתרו. נוח היה לו ליוסף הנער בפתרונם של אחיו ואביו, שכן חלומותיו כפי שדימה להבינם, תאמו את מצבו בבית אביו: "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה" (רש"י ל"ז, ב ד"ה והוא נער). כתונת הפסים אשר עשה יעקב ליוסף – לבוש מלכות היא14, וחלומותיו המחמיאים של יוסף נראו לו אך המשך ישיר לאותה כתונת פסים. מה נאים דברי רבן גמליאל לתלמידיו אשר להם הציע רבנות (הוריות י ע"א-ע"ב) כמבטאים את טעותו של יוסף בתפיסת פשר חלומותיו: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!".
ח. "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם"
לאחר שעבר יוסף את דרך הייסורים ושינן את לקחו פעם אחר פעם, ולאחר שבשלו הנסיבות שבהן הוטל על יוסף למלאות את שליחותו ביחס למשפחתו, הוא נזכר בחלומותיו הרחוקים ומבינם נכונה: "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם". רש"י מפרש את הכינוי הרומז 'להם' – עליהם. אולם כבר הקשה ר"י אברבנאל על פירושו: "מה עניין אמרו 'אשר חלם להם' – כי החלומות לא היו בעצם ובראשונה להם כי אם לו!" – הרי במרכז חלומותיו עמד יוסף עצמו, ואליו משתחווים כולם? |
"כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם…
וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם לָשׁוּם לָכֶם שְׂאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיות לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדלָה". |
הערות:
|