ל"ג בעומר יום שמחה וחיות
א. ל״ג בעומר – יום שמחה בענין השמחה בל"ג בעומר מובאים כמה טעמים, ומהם: א תלמידי רבי עקיבא, אשר ״מתו מפסח ועד עצרת״[1], ״פסקו מלמות״[2]. ב זהו ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי[3] – יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי[4],
א. ל״ג בעומר – יום שמחה בענין השמחה בל"ג בעומר מובאים כמה טעמים, ומהם: א תלמידי רבי עקיבא, אשר ״מתו מפסח ועד עצרת״[1], ״פסקו מלמות״[2]. ב זהו ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי[3] – יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי[4],
הסיפור שמאחורי ל"ג בעומר? הבה נדבר קצת על ל"ג בעומר אז, לסחוב קרשים למדורה, כולנו סחבנו (ועודנו..) לצלות מרשמלו על שיפוד ולזרוק תפוחי אדמה פנימה, בתקווה שלא יתפחמו, זרקנו, צלינו וזללנו. אך לשמחה מה זו עושה? בשביל מה כל הסיפור,
ארבעה טיפוסי אישיות ארבעה תאורי טיפוסים מקובלים במינוח המקצועי ביחס לנטיות הטבעיות: שכלי, שכלי-רגושי, רגושי-פיזי, ופיזי. ד״ר אילנה ישראל, בהסתמך על מחקרה ושיטתה של ד״ר סנדרה סיגל מקליפורניה – תחום יחסי אנוש בעבודה – מתארת טיפוסים אלו[1]: הטיפוס השכלי ממוקדים
החודש השלישי חודש סיון, החודש של חג מתן תורה, נזכר בדרך כלל במקרא כחודש השלישי, למשל: "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני"[1]; "שר הצבא השלישי לחדש השלישי בניהו בן יהוידע הכהן ראש"[2], ועוד. סיון
מזלו של חודש סיון הוא תאומים. התאומים מתאימים להיות מזל החודש של סיון, החודש שבו ניתנה תורה לישראל, משום שהם מייצגים את האחריות הכפולה כלפי לימוד התורה של שני השבטים זבולון ויששכר. יששכר יושב והוגה בתורה ומלמדה לרבים, ואילו זבולון,
א. חביבות יום שני של חג השבועות כ"ק מו״ח אדמו״ר סיפר[1], שהבעש״ט חיבב מאד את היום השני של חג השבועות וכל שנה הי׳ עורך סעודה מיוחדת ביום השני של חג השבועות והיה מתוועד הרבה[2]. הרב המגיד ממעזריטש, תלמידו וממלא מקומו
לזרעך נתתי את הארץ הזאת סיבת הגלות היא ״מפני חטאינו״, אך עם זאת דייקו אנשי כנסת הגדולה בתקנם את לשון התפלה ואמרו: ״גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו״, כלומר, גם לאחר שגלינו ונתרחקנו – הרי זו ארצנו ואדמתנו, ואף בלשון הפסוק[1] מרומז
שבטו של חודש סיוון הוא זבולון לא בנקל זכה זבולון להיות השבט המופקד על חודש סיוון. גם שבטים אחרים רצו לדבוק בחודש מתן התורה. גם הם שאפו להיות הממונים על המעמד הנשגב של מתן תורה והתגלותו של ה׳ לעמו. זבולון
מהו כפל הלשון דבר ואמרת? דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית גו׳[1] וידוע הדיוק בזה[2] מהו כפל הלשון דבר ואמרת, ומבואר בפירוש רבינו בחיי[3], דדבר אל בני ישראל הוא הכלל ואמרת אליהם הוא הם פרטי המצוה. ומבואר בזה בהדרושים[4],