טוחנו בריחיים ויורש גן עדן
שנה [למד] אבימי, בנו של רבי אבהו: יש מאכיל את אביו פסיונים [מין שלו, עוף שמן ומשובח] וטורדו מן העולם [נענש בגללו, מפני שמראה לאביו שעינו צרה בסעודתו] ויש מטחינו ברחיים [מעביד את אביו בטחינת חיטים ברחיים שהיא עבודה קשה] ומביאו לחיי העולם הבא [וזוכה בעולם הבא, מפני שמכבד את אביו בדיבורים טובים ומנחמים].
וסיפרו חכמים: מעשה באדם שהיה מאכיל את אביו פסיונים [עופות משובחים]. פעם אחת אמר לו אביו: מניין לך כל זה [מניין הכסף לקנות את הבשר המשובח]? אמר הבן לאביו: סבא, מה אכפת לך? אכול ושתוק כמו הכלבים שלועסים ושותקים!
ושוב מעשה באדם שהיה עובד בטחינת חטים ברחיים והיה לו אב זקן. הגיע לאביו ציווי מאת המלך שילך לעבוד בעבודת פרך. ריחם הבן על אביו, ואמר לו: טחן אתה בריחים במקומי, ואני אלך במקומך לעבודת המלך, שהרי לעבודת הטחינה יש קצבה, ולעבודת המלך אין קצבה וגבול והיא קשה הרבה יותר (תלמוד ירושלמי(פאה, א, הלכה א)).
רץ לכבוד אביו ומחכה לכבוד אביו
אמר רבי אבהו:
"אבימי בני קיים מצוות כיבוד אב". חמישה בנים היו לו לאבימי בחיי אביו, וכאשר היה רבי אבהו דופק על הדלת ומבקש להיכנס, היה רבי אבהו רץ לפתוח לאביו את הדלת וקורא: "כן, כן" [אפתח מיד], ולא נתן לאף אחד מבניו ללכת לפתוח, אלא קיים את המצווה בעצמו.
יום אחד אמר לו רבי אבהו לאבימי בנו: השקני מים. בינתיים, נרדם רבי אבהו. נותר אבימי כפוף עליו עם כוס המים וחיכה עד שאביו יתעורר. באותה שעה הייתה לו סייעתא דשמיא והוא הבין מזמור בתהילים שלא הבין אותו לפני כן. היה זה הפרק בתהילים (ע"ט): מזמור לאסף וגו'.
רש"י מסביר שאבימי לא הבין מדוע פרק ע"ט שמדבר על חורבן בית המקדש "אלוקים, באו גויים בנחלתך" וגו' מתחיל במילה 'מזמור', והרי זוהי קינה על החורבן? באותה שעה התברר לו פירוש הפסוק, והפירוש הוא שבזמן החורבן כילה הקב"ה את חמתו [כעסו] בעצים ובאבנים, ולכן נותרה פליטה לעם ישראל והם לא נשמדו בזמן החורבן.
רבי טרפון ואמו
רבי טו־פון הייתה לו אימא זקנה. בכל פעם שהייתה האימא רוצה לעלות למיטתה לישון, היה רבי טרפון מתכופף, ואמו הייתה עולה על גבו ומטפסת למיטתה (כיוון שהמיטות בימיהם היו גבוהות,