אפרים הוא השבט המופקד על חודש תשרי. אפרים אכן מוזכר פעמים מספר בתפילת ראש השנה, וזכרו חותם את פרק הזיכרונות בתפילת המוסף: "הבן יקיר לי אפרים… כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאם ה'"[1].
חכמי הסוד לימדונו כי בחודש תשרי חלה יעקב את חוליו בארץ מצרים: "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ויקח את שני בניו עמו, את מנשה ואת אפרים"[2]. בו־בחודש בירך יעקב את אפרים ומנשה. את ימינו השית על ראש אפרים, אף כי הוא הצעיר. על פי המדרש הוריד יעקב בט"ו בתשרי את העטרה מעל ראשו, הניח אותה על ראש אפרים ואחר כך גווע וייאסף אל עמיו. "אמר רבי פנחס: עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו"[3], ועטרה זו עדיין אפרים נושא על ראשו.
חודש תשרי הוא חודש המשפט והדין.
בדרך כלל מפחדים אנשים בימי משפט מאימת הדין ומודאגים מאוד, הלא אלו ימים נוראים ואיומים, האדם נידון על מעשיו, וחייו וגורלו תלויים לו מנגד, לשבט או לחסד.
שונה הדבר במנהגי ישראל. החכמים והנביאים השתדלו להכניס רוח של שמחה בראש השנה ולהופכו ליום טוב, שלא יצטערו ישראל יותר מדי ושלא יתעצבו למעלה מן המידה; הם הורו שלא יהיו עצובים מאימת הדין ושיסתפרו ויתרחצו לכבוד החג, ואף יתלבשו במלבושי יום טוב להראות שאנו בטוחים בה׳ יתברך שיצדיק אותנו במשפט. חכמים היו מספרים סיפורים רבים על אנשים שנושעו ביום הדין והיו מדגישים ומספרים על שרה, רחל וחנה שהיו עקרות ושנפקדו בראש השנה, ביום הדין.
אפרים, שנבחר לשבט החודש, היה מאסף ביום זה את כל אחיו וידידיו ועורך משתה חגיגי ותפילת הודיה לה', לזכרו של יוסף אביו שנפקד בפקודת ישועה ורחמים ביום הדין, יצא בראש השנה מבית הכלא ואורו התחיל לעלות ולזרוח.
ואכן בחודש תשרי – בראש השנה, לאחר שתים עשרה שנה בכלא – יצא יוסף מבור כלאו והשתחרר מבית האסורים, והיה אפרים אומר לכולם שביום זה נפקדים לטובה כמו שנפקד אביו, שזהו יום סליחה ומחילה ויום טוב לישרים. בעת המשתה היה מספר להם על יוסף אביו הצדיק, שהוא כצדיק נשא על שכמו את עוון כולם וסבל את עוונותיהם. יוסף חש שבזה שעורר את קנאת אחיו הפך להיות שותף לעוון הנורא; שמא גם קצת באשמתו חטאו האחים ומכרוהו לישמעאלים, ויוסף קיבל עליו את סבל כולם.
שתים עשרה שנה ישב יוסף כלוא בבית הסוהר של מצרים לכפר על עוונם של שנים עשר שבטי יעקב ולטהרם ממעשה מכירתו, וביום הדין, בראש השנה, נפקדו כולם לטובה, נתכפר עוונם והוא יצא לחופשי.
אפרים, בנו של יוסף, בהיותו שבטו של חודש תשרי, מעורר את זכותו של יוסף הצדיק בימי הרחמים והסליחות למען כל בני עמו. אנו בטוחים שצדקתו של יוסף צדיקא תעמוד לנו בדין, ובזכותו ייצאו אסירים מכלאם, יירפאו חולים ממכאובם, יושבר לחם לרעבים והיושב בדין ישקול במאזני צדק את דרכיו של כל אדם ואדם וימציא לו את מזונו מאוצרו הגנוז של המשביר לכל חי והזן את עולמו בחן, בחסד וברחמים.
ואכן, יום זה של ראש השנה הוא יום המסוגל לישועות גדולות. הכל נפקדים בו לטובה, והוא יום של סליחה ומחילה.