נקודה למחשבה לפרשת תזריע ומצורע
בפרשת השבוע נקרא על המצורע. אותו אחד שסבל מכתמי נגעים שונים ומשונים ונאלץ לצאת הרחק ממחנה ישראל עד לטהרתו.
חכמינו ז"ל אומרים כי הצרעת הייתה באה לאדם כעונש על דיבור נגוע- לשון הרע. מכאן נלמד את חומר הדבר
אבל תורת החסידות מדגישה את הצד הטוב שבזה. הנגעים היו חיצוניים בלבד ולא היוו סוג של מחלה פנימית, מה שמלמד כי המצורע דווקא מסמל את האדם הטוב בפנימיותו שצריך לתקן (רק) את הדברים החיצוניים.
לפעמים גם נכתב כי המצורע הוא בדרגא נעלית כל כך שה'אורות' לא יכולים להיקלט בו ולכן נראים כצרעת.
ומה כל זה אומר אלינו?
בספר ישעיהו מתואר המשיח כמצורע. מסביר על כך הרבי מליובאוויטש כי המשיח סובל את חליי העם, ומחכה שנעשה גם אנו משהו לתקן זאת.
האורות הגדולים של הגאולה אוטוטו כאן, ונדרש מאיתנו משהו:
ללמוד את נושאי הגאולה, להתחיל 'לחוות אותה' כבר כעת ואז להבין שלא כל דבר שנראה רע הוא כזה. לפעמים הוא טוב כל כך שרק לנו בשכלנו הדל הוא נראה רע.
וגם לנו יש בקשה קטנה מהקדוש ברוך הוא רוצים כבר לראות את הגאולה בפועל. לא בהבטחה ולא הנבואה אלא ממש בעיניים שלנו. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.